בעלי החיים בוחרים את בני זוגם לפי עמידותם בפני מחלות גנטיות, או במלים אחרות, "קישוט מיני" או האיתות לאיכות. סימטריה. אחרי הכל, קפריזות הן לא רק עוגות.
בשורה החדשה אני אתייחס לכך שכשצבי מבחין בטורף, הוא נעמד ומתחיל לרקוע ברגליו ו"לנבוח". הוא מישיר מבט לעבר הסכנה, מפנה את אחוריו לטורף ומתחיל לנתר כלפי מעלה בעזרת ארבעת רגליו; קשה להסביר התנהגות זו- היא מבזבזת בכך שהיא גוזלת ממנו זמן ומאמץ יקרים שהיו יכולים לשמש אותו במנוסה.
הבזבוז הוא התנהגות לא רציונלית והאדם הבזבזן מפסיד ממנה. אין סימן אמין לעושרו של אדם יותר מאשר הצהרות שיכולות להתברר ככוזבות. המחיר של 'פרארי' או 'פגאני זונדה' באירו קבוע ומפורסם, אותו המחיר יכול להיות נסבל עבור אדם עשיר בעוד שעני לא יוכל לשלמו, או שיצטרך להסתכן בגוויעה ברעב לשם כך.
בזבזנות יכולה להיות מאוד משתלמת? לפרט יש עניין ממשי בפרסום מידת העושר שלו?
הביולוגים הבריטיים ג'ון סוודל ואיניס קטהיל, הראו שזברות ממין נקבה משתמשות בסימטריה כקריטריון בהעדפת בני זוג. בו בזמן הייתה צריכה להתפתח רגישות דומה לסימטריה בצד המקבל את איתות הסטייה המתנודדת. אנסח זאת כך- האסימטריה המתנודדת. הרעיון שעלה היה שהעדפות הסימטריה התפתחו בבעלי החיים במהלך האבולוציה שלהם בדיוק משום שמידת הסימטריה באיתות, מלמדת שאי אפשר לזייף סימטריה.
או שפשוט מדובר בפיקחות לצד תמימות קיצונית.
האדם הוויטרובי של דה וינצ'י או הצבעוניות המבנית של הטווס?
המבנה המיקרוסקופי-אופטי של זנב הטווס או גוף האדם?
טווסים הם פוליגמיים- הם מזדווגים עם 2-5 נקבות בעונת הייחום. נקבת הטווס שצריכה למצוא בן זוג, לא תחפש כזה שיוכל לצטט את שייקספיר, היא זקוקה לבן זוג בעל גנים חזקים. די לה במבט אחד בזנב של הזכר ואם הוא סימטרי, יש למועמד גנים חזקים להעביר לצאציהם.
חוקי הטבע לא משתנים ממקום למקום, גם בטרנספורמציות הדברים נשארים אותו הדבר. לא בכך שאם אדם יבצע ניסוי בפיסיקה ובשאר ערוצים מדעיים למיניהם, באוסטרליה או בישראל, התוצאות ישארו קבועות- חוקי הטבע קבועים.
התכונות של סימטריה אצל רוב בני האדם בהגדרה היא יופי ופרופורציה. רוב רובנו מוצאים בסימטריה איזון ושלווה.
סדרת פיבונאצ'י, יחס הזהב, שילוש דלוני ודיאגרמת וורונוי, באים לידי ביטוי בארבעה אלמנטים גיאומטריים (רשימה חלקית של אלמנטים כמובן) שמראים שתמיד מתקיימת חוקתיות מתמטית בטבע. מתמטיקה וגיאומטריה הן חלק ניכר ממה שהופך את הטבע לכל כך יפה. כל הצורות הנוצקות לדפוסים שקיימים בטבע, ובכל מעבר בין דפוס אחד למשנהו- תמיד נראה ביטוי מתמטי מסויים. מיוחד כמו כנפי שפרירית או כונכייה של חילזון.
ההחלטות הן שטופות זימה, או שפשוט התירוץ הצולע מדלג מעליהן בקרב בני האדם. כך לדוגמא, השיטה השכיחה ביותר בלימודים ומחקרים במדעים מדוייקים נקראת 'הוכחה על דרך השלילה', שיטה שמורה לסתירה לוגית, שיטה שנרתמת להוכחה הדרושה. לדעתי, לוגיקה היא תמיד תיהיה סימטרית. אם נתלה אובייקט סימטרי לחלוטין ביום שטוף שמש, מספיק שהקרקע תיהיה מבורכת במשקעים ושיפועים, וכתוצאה מכך, צלו של אותו אובייקט סימטרי לחלוטין לא ייראה סימטרי כלל (כשלפי שעה שבירת קרני אור השמש שיוצרת את הצל, זניחה).
באותו האופן, מתקיימות שלל תופעות בעולם החי. החל במיני הקישוטים, הקולות והריחות המשמשים לתקשורת אצל יצורים רב-תאיים, דרך התקשורת הכימית הבין-תאית, וכלה בהתנהגויות שונות ובפרט התנהגויות זולתניות שסותרות לכאורה את טובת הפרט.
אין ספק ששרידה היא אמצעי ולא מטרה.
ועדיין לא באה התשובה לשאלת חוקי המשחק של הטבע בעניין הסימטריה.
סימטרי היא מילה נרדפת למצודד.
מה התמורה שמציע מדען מומחה לקוגניציה?
התשובה המוכללת כנראה, לא ניתנת לחלוקה.
